<h1>מרדכי סימן תרנ"ב</h1>
<h2>דף ז:</h2>
וב"ה אומרים לא ישחוט אלא א"כ היה לו עפר מוכן. הרי לפי האלפסי הכי המסקנא דב"ה לחומרא כמתניתין דעדיות (פ"ד מ"ב). והא דאמר ר' יוחנן (מכלתין שם) מוחלפת השיטה היינו הא דתריסין. אבל ר"ת אומר דמפכינן הך דהשוחט חיה ועוף דאי הך דסילוק תריסין יהיו ב"ה סוברין דיש בנין בכלים, והלא בריש פרק כל הכלים (שבת קכב א) סתם לן תנא דאין בנין בכלים. ואע"ג דנשנית בעדיות עם קולי ב"ש וחומרי ב"ה י"ל לפי הטעות שמתחילה היא נשנית. ותדע, דאי מהפכינן הך דתריסין אמאי לא נשנית בעדיות. והכי הלכתא דב"ה לקולא. ואומר ר"ת דמותר לחפור בדקר לכתחילה ואין צריך להכין עפר לכסוי. והא דאמרינן לקמן (ח א) והוא שיחד לו קרן זוית היינו כשרוצה לעשות בו שאר צרכים. וי"מ, מוחלפת השיטה ה"פ, לב"ש לא קשיא כדשנינן, אבל ב"ה החליפו שיטתן להקל בתריסין, כי סלוק תריסין צרכי רבים הוא, ואין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ יכולין לעמוד בה. ונ"ל דדעת האלפסי כן שהרי לא החליף השיטה בספרו לא בחפירת דקר ולא בתריסין.
ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. וכ"ש שיכול לכסות בעפר שאינו מוכן אם אין לו מוכן. ספר המצוות. וא"ת אמאי לא אמרינן יכפה עליו את הכלי עד שיעבור יום טוב ויכסה. וי"ל משום חביבות מצוה בזמנה ודכוותה דייק הכא בירושלמי (הלכה ג) מכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרוק. אבי"ה. ורבינו תם פסק כר' יוחנן דאמר (ט ב, י א) מוחלפת השיטה ומתירין ב"ה לחפור בדקר לכתחילה. וספר המצוות וראבי"ה לא פסקו כן הלכה למעשה. ומסקינן בבכורות פרק הלוקח בהמה (כד, ב) השוחט בהמה מותר לו לתלוש צמר למקום הסכין בידו. ובלבד שלא יזיזנו ממקומו אלא ישאר שם מסובך בשאר צמר הצואר. אבל בעוף לא ימרוט מפני שזהו דרכו ונמצא תולש בי"ט. ספר המצוות. עיין פרק כלל גדול.
